באופן טבעי החיבור הראשון של התינוק הוא לאמא, זוהי ‘דיאדה’ (מהמילה שניים) – אם-תינוק. בחלוף השבועות חשוב שהקשר דיאדי ילך ויתרווח כחלק מתהליך הנפרדות.  לתהליך זה יש חשיבותו גדולה מאוד בעיצוב זהותו ועצמאותו של הפעוט. כניסת האב למרחב הקשר שבין האם לתינוק היא נקודת ציון חשובה בתהליך. עם כניסתו לדיאדה נוצרת ה’טריאדה’ (מהמילה שלושה): אם-תינוק-אב, מבנה שמצריך את התינוק לקיים קשר גם עם כל אחד מההורים ולגבש רגש ויחסים מורכבים יותר. האב תומך כך בלמידת קשרים חברתיים רחבים.
גם איכות הקשר ואופי המסרים של האב שונים מאלו של האם. ישנם מחקרים שגורסים שהאב פונה יותר לחלק הלוגי (החשיבה וההיגיון) של הילד, אל ההישג וההתמודדות. אחד מהמחקרים בנושא מראה שלמעורבותו של האב קשר ישיר בהשפעתו על המסוגלות האישית של הילד ויכולותיו הקוגניטיביים (החשיבתיים). מחקר נוסף מראה שסגנון ההורות ומידת מעורבותו של האב בעל השפעה ישירה על דימוי עצמי ואף יכול לנבא קיומם של קשיי התנהגות בעתיד.