כמה חשוב להורה לשמור על “אי שקט בים” שייתן לו מעט חמצן, כך שיוכל לנוח, לאסוף כוחות ולגשת למורכבות ממקום מתבונן ומנהל ולא חרד ומנוהל. כך שהילד יחווה שליטה וביטחון ולא חרדה וחוויה של אסון…
בפגישת הדרכה עם נ’, אם לילד בן 5 בעקבות קושי בסמכות הורית, אני שואל: טסת לאחרונה במטוס? “כן”, זוכרת את הרגע בו הנוסעים עולים, מתיישבים? “כן”. אני ממשיך… כולם חגורים… בין שורות הכיסאות עומדת דיילת ומסבירה שבעת נפילת חמצן יפלו באופן אוטומטי מסכות חמצן… אולי שמת לב שכאשר הדיילת מסבירה על המסכה, ברקע יש סרטון אנימציה ובעזרתו היא פונה להורים ומחדדת: כאשר נופל החמצן על ההורה להניח את המסכה קודם כל על עצמו ורק לאחר מכן על הילד… “נראה לך ?….” היא חותכת את הדוגמא ומחברת אותי מיד למציאות.
הילד קולט הכל!
ה”חמצן” בהורות מתייחס כמובן לכמות ה”אוויר” או למרחב שבין ההורה לבין הסיטואציה עם או כלפי הילד. חוסר ממנו מתבטא בצורות שונות של קרבת יתר: תלות של הילד בנו, קושי של הילד להעסיק את עצמו, סיפוק יתר לצרכיו המידיים של הילד ללא הבחנה או ארגון, אקטיביות מוגזמת של ההורה בעיסוקיו של הילד, חודרנות, כעסים וכיוצא בזה. אלו ועוד מבטאים למעשה היבטים שונים של חרדה אצל ההורה או ההורה והילד.
הורה חרד מעביר לילד מסר של קושי בארגון, של מציאות משתנה ולא יציבה ושל חוסר ביטחון. הילד, שמבין את המציאות דרך הוריו וחווה חוסר ביטחון עשוי לבטא את חרדתו בצורות שונות: לעיתים הדבר מתבטא בהצפה של חרדה. הילד פועל מהר, קופץ, מרבה לדבר, תלותי בהורה ועוד. לפעמים הילד לוקח על עצמו את תפקיד ההובלה ומנסה לשלוט במצב ולשלוט בהורה.
הירשם/י לניוזלטר שלא תפספס/י
וקבל/י אחת לתקופה מייל מרכז ומעודכן
מרחב פרטי ופעיל
שמירה על מרחב פרטי בתוך יחסים הורה-ילד חשובה ליחסים תקינים בכל עת, וחשובה עוד יותר במציאות מורכבת כמו למשל בתקופות של משבר. המרחב הפרטי עוזר לילד ולהורה כאחד להפנות את תשומת הלב פנימה ולאתר את נקודות החוזקה שבתוכו. ככל שיצליח להיות אקטיבי כלפי עצמו ומעצמו – כך מידת החוסן הנפשי שבו תגדל. מתוך כך עולים צרכים שונים ומגוונים של שמירת מרחב פרטי, על נקודות “חמצן” ליצירת מקורות כוח פנימיים.
שמירה על המרחב הפרטי תעזור לנו להתבונן על המציאות במקום להישאב או לקרוס לתוכה. הבנייה בצורה מאורגנת ומנוהלת של מציאות הבית והמרחב המשותף, תסייע לאוורר את התחושות והרגשות נוכח הקשיים שיכולים להציף את כולנו \ בחששות וחרדות. הבנייה כזו יכולה לאפשר לנו לגשת אל המציאות המשותפת בצורה קונקרטית, עניינית, מתוכננת ומשרה ביטחון.
להגן על התגובות ממקום שונה
מרחב בתוך היחסים אפשר לייצר בצורות שונות ומגוונות – גם בלי לייצר ריחוק או ניתוק. אפשר ואף רצוי שהמרחב הפרטי יתקיים גם כשאנו קרובים זה לזה.
כך נבסס תכנון מתוך תפיסת מרחב אישי ובן אישי:
- נבחר לעצמנו שניים או שלושה דברים שאותם נעשה לבד, רצוי בעלי אופי יצירתי ומצריך פעולה.
- נבחר לכל בן משפחה מרחב שבו יכול להיות מעט לבד. גם בפינת האוכל אפשר להיות לבד.
- נבנה תכנית או סדר יום שנובע מתוך מחזור מוגדר ומחולק לפעילות יחד ופעילות פרטית.
- נייצר בהירות בסדר היום להורה ולילד, שכולם ידעו מה הולך לקרות ומתי.
היום, במציאות מורכבת בה כולנו שוהים זמן ממושך יחד בבית, ב” חמצן” וטיפוח המרחב הפרטי חשוב במיוחד. הוא מהווה בסיס ליחסים תקינים בין בני המשפחה ומסייע להתפתחות החוסן האישי של כל אחד מאתנו.
המרחב הפרטי הוא לא מילה גסה. בשגרה אנו מקדשים אותו באופן טבעי ולכן, גם במציאות מורכבת עלינו להמשיך ולשמר אותו ואולי אף יותר מתמיד.
בעזרת טיפוח המרחב הפרטי אנו מתרגלים ומתרגלים לפנות פנימה, אל עצמנו, כדי לאתר את מקורות החוזק ו”החמצן” בתוכנו, ומקטינים את התלות וההשפעה של גורמים וגירויים חיצוניים.
לקח לנ’ מעט זמן להתנתק מהקונוטציה השלילית שבמרחב פרטי ולהבין שמרחב זה עבור ההורה יכול לקבל משמעויות חיוביות מאוד. לקבל שאם מותשת לא תוכל להעניק לילד שלה את צרכיו ובטח לא תחושת הגנה וביטחון בעת מצוקה ולכן, עליה להגן ולדאוג לעצמה תחילה.
טיפוח המרחב הפרטי לא רק שיתמוך ביכולת הניהול והארגון שלנו הוא גם יהווה דוגמא לילד שאולי אף יעשה כמונו. כך, ימשיך גם הוא לתרגל ולפתח את מיומנויות החוסן שלו ויהיה בטוח ועצמאי יותר גם במציאות מורכבת. כך שככל שהאם תחזק את עצמה כך היא למעשה דואגת לילדה.
*הערה: בעידן המודרני ישנו בלבול מהותי בין “לדאוג לעצמי” ו”לחזק את עצמי” לבין להתנתק ולהתרחק מידי ועכשיו ו”לעשות לעצמי”. כמו בטיסה ועיקרון המסכה: הקשר וחוויית ה”יחד” בין הורה וילד נשמר ואף מתחזק ככל שהצרכים בו עולים.
