“האם הטובה דיה מתחילה עם התאמה כמעט מוחלטת לצורכי תינוקה, אך עם הזמן היא מתאימה את עצמה פחות ופחות באופן הדרגתי, בהתאם ליכולתו המתפתחת של התינוק להתמודד עם כשליה.”
אם טובה דיה (Good Enough Mother) הוא מושג שטבע הפסיכואנליטיקאי והרופא הבריטי דונלד ויניקוט בשנות ה-50 של המאה ה-20. המושג מתאר גישה להורות המדגישה כי אין צורך באם מושלמת, אלא בכזו שמספקת מענה מותאם לצורכי התינוק באופן מספק – לא מושלם, אך מספיק טוב.
בתחילת חייו, התינוק זקוק להתאמה כמעט מוחלטת של המטפל לצרכיו. עם הזמן, האם ה”טובה דיה” מאפשרת תסכולים מתונים ומותאמים, כדי לסייע לילד לפתח חוסן נפשי, עצמאות ויכולת להתמודד עם העולם. ויניקוט טען כי דווקא דרך חוויות של חוסר התאמה הדרגתית, הילד לומד לשאת תסכולים ולבנות תחושת עצמי יציבה.
המושג הפך לאבן יסוד בפסיכולוגיה ההתפתחותית ובהדרכת הורים, ומדגיש את החשיבות שבהורות טבעית, רגישה וגמישה – מבלי לשאוף לשלמות.
Miller, A. (1990). The Good Enough Mother: How to Support and Help a Child with Learning Disabilities. New York: Ariel Publishing.