זה לא אני, אמא. זה הזעם בתוכי. הוא תיכף מתפוצץ.
לפעמים קשה לי להבין איך ברגע אחד זה מתפוצץ. משהו קטן, מעליב, ופתאום הוא כמו ילד קטן עם זעם עצום. כועס, צועק על כולם… אני מפחדת ופשוט לא יודעת מה לעשות, איך להגיב… אני מסבירה לו, מדברת אליו והוא פשוט לא שם…”
הירשם/י לניוזלטר שלא תפספס/י
וקבל/י אחת לתקופה מייל מרכז ומעודכן
הרגרסיה אל החסך
מעבר פתאומי לתקופות קדומות יותר בהתפתחות מכונה רגרסיה. לפעמים היא מחזירה את הילד לשלבים מוקדמים בהם ישנה עכבה אל שלב, נקודת זמן או נושא שלא הושלם בהתפתחות. כמו סדק או בור דרכו הילד נופל היישר אל אותו שלב שלא הושלם. לנו ההורים קשה להבין -אבל בן רגע הילד עובר לגיל (רגשי) נמוך מהגיל הכרונולוגי שלו.
כמו במשחק סולמות וחבלים
את שלבי ההתפתחות אפשר לדמות למשחק סולמות וחבלים. אנחנו מתקדמים צעד אחרי צעד במסלול התהליך הרגשי שפרוש על לוח המשחק. מדי פעם חוויות של עצמאות, מסוגלות והצלחה, כמו סולמות, יעלו אותנו גבוה יותר במעלה הדרך. חוויה שלילית חזקה או חסך מתמשך יזרעו את מסלול בחבלים. לאורך השנים, כאשר מתעורר זיכרון שלילי או חוויה דומה – הצורך החסר שלו צף ותובע את השלמתו. במצב הזה אנחנו משתלשלים בחבל במורד הדרך, במורד ההתפתחות, וחוזרים לשלב עם אותם הצרכים.
לפגוש אותו במקום בו הוא נמצא
כשהילד חוזר לשלב התפתחות מוקדם יותר ומביע התנהגות או צורך חסר -אנחנו ההורים צריכים לחזור אתו לשם. עלינו להשתלשל במורד החבל ולצלול אתו פנימה, כאילו חזרנו גם אנחנו לאותם השנים ולאותה התקופה. שם נפגוש אותו בצורה מותאמת ונטפס בחזרה למעלה יחד.
בעת הזעם אפשר לשאול מספר שאלות שעשיות לסייע:
- האם זו התנהגות שחוזרת על עצמה ומוכרת לנו?
- מתי היא מופיעה ומהם התנאים להופעתה?
- מהם המאפיינים להתנהגות זו והאם נוכל להתכונן לה?
- כשאנו מביטים במאפיינים, האם היא מוכרת לנו מגיל מסוים?
- מהם הצרכים הרגשיים לאותו גיל והאם נוכל להעניק אותם?
האם נוכל להתאים את התגובה שלנו למאפייני הגיל ולא כלפי הגיל הכרונולוגי?
חשוב לאפיין את הצורך של הגיל הרגשי ולהתאים לו מענה שונה מהמענה לגיל הכרונולוגי. ניתן להרחיב את הקריאה בהתפתחות ספיראלית ומשם אל שלבי ההתפתחות השונים.
“לאחר שהבנתי שעלי להגיב כמו אל ילד בן שנתיים שיניתי את כל התגובות שלי… בהתחלה הוא הביט בי בפליאה ואחר כך ביקש להצטרף אלי. מאז, הזעם הלך ופחת”.
