זהירות! הטלפון שלו הוא ‘אקדח נייד לילד’ והוא נשק מסוכן. רבים מעלימים עיין אך הירייה בו קטלנית. להניח גבול או להימנע מהפער שלו מול חבריו?
מידי יום אנו עדים למקרים חוזרים של אלימות אצל ילדים, אלימות פיזית, מילולית ומקרים של דחייה חברתית וחרם. אירועים שמציפים אצל חלקנו פחד מוכר. ״זה הפחד הכי גדול שלי, שהוא לא ירצה לקום מהמיטה וללכת לביה״ס, שיעשו עליו חרם…״.
חרם ודחייה חברתית הם ללא ספק מהפחדים הקשים ביותר שלנו ההורים ולא סתם. רובינו פגשנו את זה בעבר, מכירים את זה מעצמנו או מחברים ומפחדים ממציאות נוראה שכזו.
המציאות של היום אמנם דומה למציאות של פעם ו״כולנו הסתדרנו…״, אבל היום הכל קורה מהר, חזק והנזק גדול בהרבה. היום יש בידו אקדח משוכלל והשימוש בו עשוי להיות קטלני.
אם רק יכולתי להגן עליו
כדאי שנכיר בזה ומהר. הטלפון הנייד בידי הילדים הוא נשק מסוכן ומבחינה חברתית הוא עשוי להיות אסון והוא לא פחות מ’אקדח נייד לילד’. רבים מאיתנו ההורים מעלימים עיין מתוך קושי אמיתי להתמודד עם הילדים. אולי מחוסר ידע, אולי מקושי להעמיד סמכות. פעמים רבות הקושי מבוסס על כך שמצד אחד הגבול שלנו מבטא את החינוך שאנו רוצים להעניק אך מהצד השני הוא עשוי לייצר פער שהילד יחווה מול חבריו, הרי לכולם יש..
האם נכון להניח כאן גבול? עד כמה ללכת עם ה’אני המאמין’ שלי כהורה? איך נכון להגביל? איך להגן עליו? ועוד שאלות רבות המבטאות את חוסר האונים חינוך הילדים בעידן מודרני זה.
ברשתות החברתיות קל לפספס
הירשמו לבלוג וקבלו במרוכז נושא בכל תקופה
נשמעה הירייה
״לאחרונה היא חוזרת הביתה וסוגרת את עצמה בחדר. כל בוקר סיוט להעיר אותה… היא לא רוצה ללכת לבית הספר. אני לא מבינה מה קורה לה, היא נסגרת ולא מדברת…״
עוד ועוד תיאורים מתרחשים מידי יום, ממש מתחת לאף שלנו. קבוצת הווטסאפ שלא צירפו אותה אליה, סרטון או תמונה פרטית שלו שהועלתה לרשת, שיחה שנוצרה בוואטסאפ המגייסת את החברה נגד ילד או לעיתים שיתוף תמים שפשוט התפרש לא נכון.
דחייה חברתית
דחייה חברתית היא סיטואציה בה היחיד מוצא עצמו מחוץ למעגל החברתי בניגוד לרצונו. הצורך להשתייכות חברתית, אל קבוצת השווים, הוא צורך טבעי והתפתחותי עבור הילד. דחיית חברתית וחרם הם צורות קיצוניות של מניעת היכולת להשתייך למעגל חברתי. בדרך כלל הגורם לדחייה מבוסס על שונות כל שהיא, נקודתית או קבוע כפי שנתפסת ע”י הקבוצה.
דחייה חברתית מונעת מהילד את הלמידה החברתית, את רכישת החוויות המשותפות. משפיעה באופן שלילי על גיבוש הזהות העצמית, על יכולת רכישת הביטחון העצמי ועוד. כאשר מדובר במינון גבוהה יותר מופיעים ביטויים כגון: סגירות, ירידה בדימוי העצמי, בדידות, הימנעות ממסגרת, התנהגויות קצה, שוטטות ועוד. דחייה חברתית מתמשכת שאינה מטופלת עשויה להתפתח לחרדה חברתית והפחד “להעלות על הבמה”, יצירת עצמי כוזב ופגיעות שהופכת לחלק מהעיצוב הזהות ונותרת שנים רבות.
להיות מעורבים ולהגן
המציאות של היום בהחלט מורכבת עבורנו ההורים ולעתים נראה שהכלים העומדים לרשותנו מועטים, אך זה בפירוש לא נכון! מעבר לכך, החיסרון הוא גם היתרון. האקדח הנייד של ילד יורה במהירות ובחוזקה אך גם מתעד את הירייה ואת כל ההכנות המקדימות לה.
טעות נפוצה לחשוב שהתבוננות בנייד שלו היא חדירה לפרטיות שלו. היא ההגנה שלכם עליו והיא התנאי שלכם.
התיעוד מאפשר את השיח והמסר
- להיות מעורב זה ליצור מרחב מוגן – המעורבות שלנו מגנה מפני דחייה אך באותה השעה מגנה גם על הילד שייצר את הדחייה.
- להסתכל יחד בתיעוד זה להעביר מסר שאכפת לנו – לבנות שגרה שבה יושבים יחד ומעיינים בנעשה. השגרה איננה ביקורת פתע ואינה קשורה לאירוע ממוקד או טלפון מאמא מודאגת.
- לאמת את התיעוד זה להעביר מסר שאתה והמערכת יחד – בכל פעם שמתפתח ריב, אלימות וקושי בררו זאת עם הילדים, דרך ההורים האחרים וביחד עם המורים. אל תחכו לאירועים קיצוניים, הם לא הופיעו פתאום אלא מתפתחים לאורך זמן.
ישנם פתרונות טכנולוגיים:
- התקינו מערכות הגנה ומעקב המאפשרות לכם להגדיר את התכנים המותאמים ולסייע לילד להישמר מפני תכנים שאינם מותאמים לגילו. ניתן להרחיב את ההגנה לתוכנות ניטור המאפשרות לצפות בתכנים שצפה והתכתובות השונות דרך הנייד שלכם. ישנן תוכנות שאף מזהות את הדחייה החברתית הצפויה מתוך ניתוח מלל ותכתובות. אם קשה לכם לעקוב, מצאו את התוכנה המתאימה שתפעל עבורכם.
- חיסמו את האפשרות להעלות ולשתף תמונות ישירות מהנייד, מהאלבום או מרשתות חברתיות לאינטרנט. תמונה שאינה מתאימה והועלתה לא יורדת לעולם!
