*הערה: פוסט זה מכוון אבא אבל כמובן רלוונטי לשני ההורים וללא כל קשר למגדר.
כשאבא הצליח לשתף מה באמת הוא מרגיש – גילינו שם המון כעס ואכזבה. מסתבר שאבות רבים מרגישים לא פעם כעס, אכזבה ואפילו כישלון על שהילד שלהם אולי לא חזק כפי שהם חלמו.
באחד המפגשים של יהונתן (בדוי) עם אבא נעמד יהונתן מול הסולם הגבוה ומאוד רצה לטפס. הוא מביט גבוה עד לקצה הסולם וזז. אבא שלו קפץ על הסולם וטיפס במהירות לנקודה הגבוהה ביותר. יהונתן הרים את ראשו למעלה כאילו מביט בגורד שחקים עצום וקופא במקומו. האבא הפציר בו ״אתה יכול! קדימה! תראה אותי…״ ויהונתן לא זז. לאט עם הזמן אפשר היה לראות שמשהו קורה לאבא: קולו נשמע דוחק יותר ויותר בכעס. ״למה אתה לא עולה?…בוא כבר?…״ ובין השורות נפלט לו “מה, אתה פחדן?!”…
האם מותר לי להיות גם חלש?
אין שום דבר רע או בעייתי בלהיות חזק. להיפך: כל אבא ירצה שבנו יהיה חזק ושידע להתמודד. מחקרים מראים שכך הילד רוכש בעזרת אביו את המסוגלות להתמודד טוב יותר. אבל מה אם אבא כל הזמן חזק ולא מראה שום חולשה? במצב כזה יכול לעבור אל הילד מסר לפיו אסור להיות חלש. אצל הילד, שחשיבתו פשוטה מזו שלנו המבוגרים, יכולות לעלות שאלות שנובעות מתוך היגיון ילדי פשוט: אם אני חלש האם אני לא אהיה כמו אבא? ואם אני לא כמו אבא – אז מי אני?
להרחבת קריאה במחקרים המראים קשר בין אבהות לבין דימוי עצמי, קשרים חברתיים, קשיי התנהגות ועוד לחץ כאן.
אבא, אל תשכח שהוא רק ילד
בסרט ספר הג’ונגל ישנו חלק שבו הילד מוגלי הולך לבדו בג’ונגל כי החליט שיוכל להסתדר לבדו. בדרך הוא פוגש את בלו הדב ושניהם מחליטים שבלו יהיה אבא דוב שלו. אבל אבא דוב לא מתרשם מיכולת השאגה של בנו מוגלי ומיד מחליט ללמוד אותו להיות חזק ולהילחם כמו דוב. להיות כמוהו. באגירה הפנתר (שליווה אותו קודם) מגיע בעקבות השאגות החזקות ששמע. כאשר רואה את שניהם “נלחמים” הוא מתיישב על הענף ומתבונן בייאוש. השניים נלחמים ותוך כדי בלו מכה במוגלי חזק מידי ומוגלי מתגלגל על הרצפה, מתנגש בעץ גדול ומאבד את ההכרה. באגירה צוחק ושואל את בלו: “הגד לי בלו, איך התלמידים שלך יצליחו לזכור את מה שלמדת אותם אם הם מאבדים את ההכרה?…”.
כשאהיה גדול אהיה חזק כמו אבא שלי
אנו ההורים מהווים עבור הילד דמות לחיקוי וללמידה. הילד צופה בהתנהגותנו ומחקה אותה. עם הזמן הילד לומד איך “נכון” להגיב ולהתנהג באותם המצבים. מאבא שמגיב בתחרותיות הילד לומד להתמודד עם מצבים בצורה תחרותית. ואם אבא תמיד חזק ויודע הכל – מה אז הוא לומד? מה מבין הילד כאשר הוא עצמו כן מרגיש חלש לפעמים ולעיתים לא כל כך מבין? איך אבא מגיב לכך שהילד אולי קצת חלש או מתקשה לפעמים?
ברשתות החברתיות קל לפספס
הירשמו לבלוג שלי וקבלו במרוכז לתקופה
במציאות מתאימה אני בדיוק כמו אבא
אני פונה אל האב של יהונתן ומבקש ממנו להימנע ממילים מסבירות ומנחה אותו לרדת מהסולם ולעמוד מאחורי יהונתן. תאמר לו “אני מאמין בך, אני יודע שזה מפחיד… גם אני מפחד לפעמים…”. יהונתן מביט באביו ולא מבין. “רוצה שנטפס יחד?” שואל אבא. “כן” אומר יהונתן “אבל אני ראשון”.
יהונתן מטפס על השלב הראשון, מחייך וגאה בעצמו מאוד… אני מנחה את אבא לחקות אותו. בכל פעם שהילד יטפס, האב יעשה בדיוק כמוהו, כמו יפגוש אותו במקום בו הוא נמצא. שניהם לא הגיעו לקצה גובה הסולם אבל שניהם היו עליו יחד, נהנים. הילד חווה הצלחה והרוויח את תחושת המסוגלות ואת הזכות להיות. להיות כמו אבא.
