אין ספק שהפעם האירועים המזעזעים שהתרחשו בעוטף עזה נגעו בכולנו, בנימים העמוקים והראשוניים ביותר. עצם החדירה האלימה לביתם של אזרחים, עוד לפני הזוועות שהתרחשו קטעה עוגנים בסיסיים ביותר בנפשו של כל אדם. המקום הבטוח נפרץ. אותו מקום, אותה תחושה, אותה מוגנות שאנו מתרגלים, מעדכנים ומפנימים פנימה מהיותנו עובר מתפתח ברחם אימנו, דרך שלבי התפתחות התודעה ולאורך כל החיים ובכל הצורות. המקום הזה נפרץ, הרעיון הזה נסדק ומתוכו פורצת חרדה עצומה שכל אזרחי המדינה חווים.
ההבדל בין פחד לחרדה נעשה ברור יותר באירועים כאלו. תחילה הפחד השתלט על הכל, הפחד מגורם חיצוני ברור והגיוני שיחדרו שוב. לאט עם הזמן מתחלף הפחד בתחושה פנימית מצמררת שכל פעם משהו מעורר אותה מחדש והיא מציתה את הדמיון שמעצים אותה.
רק לאחר פרק זמן מסוים, כשהרעשים בסביבה פוחתים, כשתחושת הביטחון עולה במעט, אז המתח הולך ופוחת. לאט הרעש הפנימי נחלש, שרירי החזה וחגורת הכתפיים מרפים מעט, אנו מצליחים להירגע ולהתאושש.
הינה, הפעם הצלחנו, קמנו, פעלנו. אבל התחושות שאחרי, העייפות, הבלבול, אלו ועוד הם עדות לסערה שעברה.
את החרדה הזו קשה להשתיק
בשונה מאיתנו המבוגרים, הילדים עשויים לחוות את החרדה בצורה עמומה יותר ומעט פחות גופנית. יחד עם זאת, היות והיא עמומה יותר – כך קשה יותר לזהותה. אחד המאפיינים הבולטים בשוני בין המבוגר לילד הוא היכולת לזהות ולדווח. המבוגר מזהה ומדווח שמשהו לא תקין, הילד לא. עם הזמן התנהגותו משתנה להתנהגות קיצונית יותר: מוחצנת תוקפנית או מופנמת נמנעת. המרכז נחלש. היות והילד אינו מדווח אנו נזהה את הסממנים כאשר הם עמוקים ובולטים יותר.
לכן הזיהוי המוקדם חשוב והכרחי ויש לכך לא מעט סימנים שכדאי להכיר ולגשת לבעל מקצוע מהר. הזמן בהחלט משחק תפקיד.
הילד סתגלן מטבעו
לילד יש יתרון ענק הטמון ביכולתם הטבעית להסתגל. השינויים מהירים והתגובות להתערבות מהירות יחסית למבוגר.
- לשוב פנימה – עלינו להבין תחילה שהמקום הבטוח הוא מציאות תחושתית, רגשית פנימית ולא חיצונית המבוססת חומר.
- לאתר ולהרחיב – ננסה לזכור שהמקום הבטוח מופנם בתוכו ולכן עלינו לסייע לו לאתר אותו ולהרחיב אותו.
- לעטוף קרוב – לחזור ולחדד את ההכרה הנשכחת שהמשפחה הקרובה היא שכבת ההגנה המקיימת את המקום הבטוח.
- להיזכר ולתרגל – לחזור לדברים שמעט נשכחו: את חיק האם הנינוח והנוכח בסבלנות, את אחדות ההורים והתקשורת האחידה המשדרת חוסן, המגע השומר על גבולות העצמי ועוד פעולות דומות שכל אחד מאיתנו קיים כאשר היו הילדים תינוקות רכים.
- חזרה לשנים הראשונות – להבין שהצרכים הבסיסיים המעצבים את המקום הבטוח נרכשים בשנים המוקדמות להתפתחות.
- קשר מותאם – להקשיב, להתאים ולהיענות לצרכיו כאילו חוזר הוא לאותה תקופת התפתחות מוקדמת ולאפשר לו סיפוק בתוך מרחב מוגן של סמכות הורית ברורה.
כמו אצלנו המבוגרים: רק לאחר פרק זמן מסוים, כשהרעשים בסביבה פוחתים, כשתחושת הביטחון עולה במעט, אז המתח הולך ופוחת. לאט הרעש הפנימי נחלש, שרירי החזה וחגורת הכתפיים מרפים מעט, ואנחנו מצליחים להירגע ולהתאושש.
