השלב ״עצמאי בשטח״ עוסק ברכישת החוויה של הילד אודות יכולתו לעצמאות ונפרדות. השלב מעוצב סביב הגילאים שנתיים עד חמש לערך. מטרה מרכזית בשלב זה היא רכישת היכולת להיות עצמאי כשחקן על בימת חייו.

עצמאות כשההורים נוכחים: עומדים צעד מאחורי הילד ומלווים אותו

מידת עצמאותו תלויה ברמת החופשיות שלו לחקור והמתבססת  על תפיסתו את המקום הבטוח הקיים בעבורו. אם ירכוש הפעוט עצמאות כחוקר יוכל לרכוש עוד ועוד חיזוקים חיוביים ובעקבותם לחוות שביעות רצון. ההתנסויות שלו בחקר סביבתו יאפשרו לו חקירה עצמית ופיתוח כוחות בהתמודדות עם מצבי חיים שונים.

הצורך לחוות עצמאות

בחוויה שלו הפעוט הוא בוגר ועצמאי בעיני עצמו – וכך הוא רוצה לפעול. במציאות היומיומית הורים נעים בין רצון לתת עצמאות במצבים מסוימים לבין ההכרח להציב לו גבולות ולהפעיל סמכות במצבים אחרים. הרצון של הפעוט להיות עצמאי נובע מהצורך שלו להתנסות, לתרגל ולהכיר את עצמו כנפרד. אם התגובות ההוריות יאפשרו עצמאות, התנסיות שכוללות הצלחות וכישלונות הילד ירכוש “יוזמה”. אם הורים יתערבו, יסרסו וימנעו ממנו את ההתנסויות הילד ירכוש את ה״אשמה״ ביחס לצורך שלו לחקור ולהיות עצמאי. הורים שעושים פעולות במקום הילד כובשים את הבמה שלו ומונעים ממנו רכישת ״יוזמה״.

ילד עצמאי הוא שחקן ראשי בהצגה שלו

עצמאות היא חוויה ולא בהכרח חוויה של ׳לבד׳ – כמו בדוגמא של שחקן ראשי על בימת תיאטרון. על הבמה יש רק שחקן ראשי אחד (באותו הרגע), לצידו שחקני משנה ומולו קהל. כך גם בחיי היומיום: אנחנו ממקמים את הילד העצמאי כשחקן ראשי בהצגה שלו, אבל הוא לא לבד. בחוויה שלו הוא הדמות מרכזית על הבמה. יש לו את הכלים ליצור, להתבטא ולבחור. אבל כל אלה ממוסגרים בתוך תחום הבמה שמוגדר על ידי הבמאי (ההורה).

כאן טמון הבדל משמעותי מאוד בין אם ההורה נותן לילד אוטונומיה בפעולה יומיומית כמו למשל לבחור את בגדיו בבוקר – לבין אם הוא בוחר אותם עבורו ובמקומו. על ההורה לארגן את המרחב (במה) בגבולות ברורים (מיקום) ולהניח עבור הילד אפשרויות בחירה (עצמאות). תפקידנו כהורים הוא להיות נוכחים אבל פחות פעילים. לעמוד צעד אחד מאחורי הפעוט וללות אותו במרחק סביר. ובמך כל הזמן לשים לב שלא לוקחים לילד את התפקיד שלו ולא כובשים את הדמות שבחר לגלם.

תגובה הורית שמונעת עצמאות והתנסות מעודדת רכישת אשמה

ילד שלא הצליח ברכישת עצמאות רוכש ׳אשמה׳. ביטויים של אשמה אצל הילד יכולים להיות שונים ומגוונים. את עיקרם אפשר יהיה לראות במצבים של כעס וזעם מול גבולות, קושי לקבל סמכות, רצון חזק להתבלט ולהיראות. במובן הזה הילד שרכש אשמה במקום יוזמה נראה כמו מי שמנסה לקחת מקום בכוח לבמה שלו ולחטוף אותה לעצמו. אצל האדם המבוגר ביטוי אשמה יכול להראות בצורה של אדם כוחני ושולט או מנגד טיפוס נמנע, תלותי, שזקוק לאחר בכדי להצליח ועוד.

להרחבת הידע ממליץ לעיין מעט בערכים:
מושגים: עצמאות, נפרדות, ספרציה אינדיבידואציה, עצמי אמתי.
שלבי התפתחות: פרויד – שלב פאלי, אדיפוס, אלקטרא. אריקסון – שלב המשחק לוקומוטורי-גניטלי, ויוזמה לעומת אשמה.