יש המתארים את ההתפתחות הילד מרגע הלידה ואילך כתהליך הדרגתי של נפרדות: העובר ברחם אמו כמו אחד איתה ומרגע הלידה הולך ומתרחק עד הבשלתו לישות נפרדת ועצמאית.
אנחנו ההורים לומדים לאפשר לילד להתרחק ולהתנסות בהתאם ליכולותיו, ולא פחות מכך בהתאם ליכולת שלנו לדעת או להרגיש שהוא מוגן (או אנחנו). בכך מתאפשר תהליך שנקרא ספרציה (נפרדות) אינדיבידואציה (עצמי) ,תהליך חשוב והכרחי להתפתחות רגשית תקינה. זו המאפשרת עיצוב זהות עצמית נפרדת ובטוחה.
לפעמים, מתוך קשיים רגשיים שלנו ההורים, אנחנו מגבילים את תהליך הנפרדות. אנחנו מגנים על הילד, מונעים ממנו התנסויות, שומרים אותו צמוד אלינו, שומרים שיהיה בטוח ועוד ועוד ועוד…
The Cord / from Ukranian State Film Agency
מעניין? לא פשוט כלל
לאורך כל הסרט, חבל הטבור המוצג בצורת חוט תפירה הוא דימוי לקשר שנשמר ולעולם לא נותק בין האם לבין בנה.
החוט מאפשר לאימא לשמור על הקשר ולשלוט במידת המרחק של בנה ממנה. לאורך הינקות והפעוטות הוא מנוע מלהתנסות ולחקור. כל פעם שעושה ניסיון האם מושכת אותו אליה מחשש שאולי זה מסוכן. הילד לומד שהסביבה מסוכנת. לאט הוא מבין שאימא שומרת עליו וכדאי שישמור עצמו לצידה, אולי אף ישמור עליה… הוא תלוי באמו וגם שומר עליה ואותה לעצמו.
הירשם/י לניוזלטר שלא תפספס/י
וקבל/י אחת לתקופה מייל מרכז ומעודכן
האם מתחילה להרגיש קונפליקט, היא מגלה סימני מצוקה: מצד אחד היא לא מסוגלת לאפשר לבנה להתרחק, היא חוששת, היא חרדה. אולי יקרה לו משהו. מצד שני היא כבר לא מצליחה לאפשר לדבר נוסף להיכנס אל תוך הקשר. זו סימביוזה. ברגע שמשהו מאיים לחדור לקשר (הגבר בסופר) הבן מיד מתערב ומסכל את המפגש.
כשהילד מגיע לביה”ס, הוא כבר מצומצם, זהותו חלשה וחסרת התנסויות, הוא כבוי: מתקשה לנשום רחוק מהאם, מתקשה לחיות, לפעול ולחקור. כבר רואים את הפער בינו לבין קבוצת השווים.
נפרדות והתרחקות הדרגתית היא תהליך נורמאלי, חשוב מאין כמוהו והכרחי להתפתחות תקינה. לפעמים להורים יש קושי לאפשר את קיום התהליך. הקושי לאפשר מרחק נובע מתוך מצוקה של ההורה עצמו! אפשר לסייע ולהתגבר על הקושי הזה וחשוב מאד לעשות כן. לקושי בנפרדות עשויה להיות השפעה דרמטית…
