“לפעמים נראה לי שהוא נמצא בעולם משלו, אני לא מבינה אותו. הוא לא מקשיב לי… הוא כל הזמן אומר לי אמא רגע…, אמא אבל… תקשיבי… כבר אין לי כוח להתמודד אתו, הכל בוויכוחים כל הזמן”.
אחת הסיבות לקשיים אלו נובעת מפער שנוצר בין ההורה לילדו, פער ההולך ומתעצם עם הגיל. בחלקו כמובן נורמלי שכן, התפתחותו של הילד דרכה ברכישה וגיבוש עצמאותו. חלק אחר נובע מהקושי שלנו בתקשורת אתו מתוך מקום הימצאותו ועיסוקו באותה העת. תפיסת הילד את המציאות שונה לזו שלנו המבוגרים ופעמים רבות עלינו לצאת מתפיסה זו על-מנת להבין את תפיסתו. על-מנת להבין מבלי להיכנס לכל ההסברים הפסיכולוגיים לכך נסתייע ביצירת חלוקה בין שתי מציאויות: המציאות הקונקרטית והמציאות הדרמטית.
אפשר להבין, ללוות ולכוון את הילד בלי להתאמץ
“נמאס לי, אני קוראת לו כבר שעה והוא לא מוכן לבוא. הוא מושך את הזמן וכולנו כבר מחכים ליד השולחן.” סיפרה מטופלת שהגיעה אלי. בעקבות כמה מפגשים היא התחילה להתבונן במצבים שחוותה כמתסכלים וראתה שיש דרך נוספת לגשת אל הילד.
באחד הימים בהם שוב קראה לו להכנס הביתה לאכול – והוא שוב סירב להגיע, בחרה לפעול בדרך שונה. היא ניגשה אל הילד והתבוננה בו. “מה אתה עושה?” שאלה. “אני בונה בניין” ענה הפעוט שישב על בימבה טרקטור בחצר ולא רצה לבוא לאכול. “איזה יופי! אני רואה. אתה באמת בונה נהדר״ ענתה לו ושאלה ״תוכל להזדרז וכשתסיים תבוא לאכול?”. לרגע השתררה שתיקה. הילד הביט בה, סובב את הגה הטרקטור שלו תוך שהוא משמיע ברעש שמדמה מנוע, ״החנה״ את הטרקטור, לקח מפתח דמיוני, סובב אותו כדי לכבות את כלי העבודה שלו – ואז קם והלך עם האם. בחצר שנשארה מאחוריהם לא היה דבר מלבד הטרקטור וכמה עלים שנחו על אדמת החצר. אבל במציאות המשחק של הפעוט היה שם הבניין גדול שבנה בגאווה רבה.
מרגע שהאם כיבדה את מציאות המשחק של הילד ופגשה אותו בה – התקשורת הפכה קלה וההתנגדות נמוגה.
מי לא מכבד את מי?
הסיפור של אותה מטופלת חוזר בדוגמאות שונות בגילאים שונים כשהורים מדווחים על קושי מול הילדים. אותם הורים משתפים בתיסכול ואומרים על הילד: “הוא לא מכבד אותי”. אבל האם אנחנו באמת מכבדים אותו?
כשהורה פונה אל הילד בזמן שהוא נמצא במציאות דרמטית משלו ו״חותך״ אותה ברגע – הוא זה שלמעשה לא מכבד את הילד. הדמיון והמשחק משרתים את הילד ככלי לרכישת ניסיון והעשרת דרכי ההתמודדות עם המציאות הקונקרטית סביבו. המציאות הזו הולכת ומתפתחת ומעשירה וחשוב לנסות לראות אותה. אם נשכיל להתבונן ולראות אותה נוכל לפגוש את הילד במציאות שלו.
סמכות מתוך הצטרפות ומפגש
המפגש, ההובלה ויצירת הסמכות יכולה לקבל תגובה שונה אם נבין טוב יותר את איכות המציאות הדרמטית ואת הביטויים שלה באותו הרגע.
פניה סמכותית ומכבדת היא זו שנובעת מתהליך הצטרפות למציאות של הילד. היא מורכבת ממספר שלבים: התבוננות, הבנה, הצטרפות, מפגש והליכה יחד.
להרחבת הידע ממליץ לעיין מעט בערכים: מציאות קונקרטית ומציאות דרמטית.
