איך משרת המשחק את התמודדות הילד ובפרט בעת משבר? איך נכון להגיב אליו כשהוא משתנה כל כך מהר?
“פתאום הוא קרוב כל כך, אני מרגישה את זה בחיבוק שלו. הוא נתלה עלי כמו רוצה שאאסוף אותו חזרה אל תוכי… למה דווקא עכשיו?… מה עובר עליו?.. אני עייפה.” אנחנו בוחנים יחד את התחושות ופוגשים בהן ומבינים אותן – הן מוכרות לה מהעבר… “זה מזכיר לי תחושות מהעבר, שהיה תינוק… אבל אז הוא הלך לחדר שלו, נהיה שם שקט. פתאום הוא חוזר אלי עם חרב ענקית ואומר לי – אני האביר החזק מכל וכולכם מפחדים ממני…”
התחושה הזו מוכרת לי
התקופה הזו לא פשוטה לחלק מההורים ודרכם גם לחלק מהילדים. הקושי נובע, בין השאר, מהעובדה שאין סיבה ברורה לשהות הממושכת בבית. המושג ‘קורונה’ אצל רובנו נתפש כמשהו מופשט. מכאן נובעת אי וודאות רבה ותחושת הביטחון החסרה. במצב רגיל ישנה תמיד סיבה לשבירת השגרה: בין אם מדובר בחופשה או בסוף שבוע. אלה הן “שבירות שגרה” אליהן אנחנו מתכוננים מראש. כשהסיבה ונקודת האחיזה אינן ברורות פוחתת חווית השליטה ואתה נעלמת תחושת הביטחון.
האדם שואף בדרך כלל לחקור, לצמוח ולהתפתח. זה קורה באופן טבעי ומתמשך. לעומת זאת, לטענת מאסלו, כשאנחנו במצבים של מצוקה אנחנו עשויים לחזור בחזרה לשלבים ראשוניים יותר: אל הצרכים המוקדמים והבסיסיים יותר. בתקופה הנוכחית הילד, עשוי לחזור לשלבים ראשוניים, אל צורך פיזי משמעותי יותר, אל הקרבה, אל התלות, אל תביעת הזמינות הבלתי פוסקת מההורה. כל אלה עשויים להזכיר לנו תקופות שונות וקדומות בהתפתחות הילדים.
כל אלה מזכירים מעט תחושות מוכרות מתקופת הינקות? בהתחלה התרגשנו, נולד לנו קשר חדש. ראינו את ההזדמנות לגבש את ה”יחד”, את האחד, את הסימביוזה? לאחר זמן מה מתחיל להתעורר אצלנו ההורים צרכים נוספים: לחזור אל עצמנו, אל הזמן שלנו, אל החופש והמרחב הפרטי. אולי אל התחביבים, אולי השקט… האם ויתרנו על עצמנו שוב?
הירשם/י לניוזלטר שלא תפספס/י
וקבל/י אחת לתקופה מייל מרכז ומעודכן
אם אלו התחושות ההורה – איך מרגיש הילד?
להבדיל ממבוגר במציאות של משבר הילד מתקשה להחזיק מציאות מורכבת כיוון שהיכולת שלו לאתר נקודת אחיזה, או עוגן, קטנה יותר. הוא מתקשה לשהות ב’כאן ועכשיו’ כשה’כאן ועכשיו’ אינו ברור לו ולכן מאיים.
מול הקושי הזה עומדים לרשות הילד הדמיון והמשחק הדרמטי. אלה כלים חשובים ורבי עוצמה. בעזרתם הוא יכול להיות הכול. כשהילד לא משחק נוכל לראות אותו נע בין מצב שבו הוא תלותי ומעט תינוקי לבין מצב שבו הוא תוקפני ונוקשה יותר. בשני המצבים הוא מראה לנו שקשה לו.
הילד נע בין מצבים רגשיים שונים כמו מדלג בין גילאים, בין נקודות ציון שונות בגיל הרגשי. המציאות המורכבת שבה אנחנו חיים דורשת מאתנו לשנות את התגובות שלנו בהתאם לנקודות הציון הרגשיות אליהן הגיע הילד. אני מכנה זאת ‘הורות מותאמת’ משום שהיא דורשת מעקב אחר השינוי והתאמת התגובה.
טיפים להתאמת התגובה:
- הדמיון והמשחק הדרמטי חשובים מאוד ומקנים לילד את חוויית השליטה. לכן חשוב שירבה בהם גם אם (ואלי בעיקר) הוא עושה שימוש בדמויות בעלות כוחות רבים או תוקפניים.
- נזכור שבתקופות של משבר ההתנהגויות של הילד יכולות לבטא גיל רגשי באופן זמני ולא את הגיל הכרונולוגי שלו. ננסה להבין ולקבל את התנהגויות הילד כפי שהן, נקשיב להן ונוכל ללמוד מהן על תחושותיו ורגשותיו.
- נתבונן בפעולות של הילד כלפינו ההורים וננסה להבדיל אילו מהן מבטאות צורך לקרבה וביטחון ואילו מהן מבטאות תלות. אם הצורך לשלו בביטחון עולה, נוכל לעזור לו בנוכחות איטית, במגע ובזמינות רבה יותר. אם נבחין בתלות, נפנה אל הפחד, ונשוחח עליו עם הילד כדי לעזור לו להבין ולתת שם לתחושות שהוא שמרגיש.
- נקפיד לא ליזום את כל הפעילות: נאפשר לילד מרחב בטוח לאתר את ההתמודדויות ודרכי הגישה למשאבי הנפש הקיימים בתוכו ולהפיק מעצמו ולעצמו עיסוק.
