דיכאון אצל ילדים הוא ללא ספק חשש כבד במציאות מורכבת ומשתנה. אמנם הדיכאון מבשיל לאט ובהיחבא אך יש לו סימנים אזהרה מוקדמים שניתן לזהות. מענה מותאם ומוקדם יכול למנוע נזקים.
דיכאון בילדים ונוער – סקירה והיכרות
דיכאון הוא אחד מהנושאים המעורפלים לזיהוי מוקדם ואבחון: מצד אחד, השימוש הרב שאנו עושים במושג הדיכאון הקליל אותו וצמצם אותו לאירוע בעל משמעות פחותה. מהצד האחר, מורכבותו ומסוכנותו נובעת מכך שהוא נעלם מהעין, כשרואים אותו הוא כבר מבושל די בכדי לגרום נזק משמעותי.
ברשתות החברתיות קל לפספס
הירשמו לבלוג וקבלו במרוכז נושא בכל תקופה
תופעה שקטה וחבויה
״זה הלך והתפתח במהירות רבה״ מסבירה לי בדאגה. ״עד שראיתי סימנים זה כבר התפתח מאוד, אם רק הייתי מודעת לזה קודם…״. יחד עברנו תקופה שבה למדנו כיצד להיות עם זה ואיך לתמוך. ״זה לא שהסימנים נעלמו, הוא חזר אלי… הוא משתף אותי יותר ואנחנו ביחד״.
מי הוא מר דיכאון
גם בעולם המקצועי הדיכאון מעט מעורפל ומוצג בחלוקות ובדרכים שונות ומגוונות. אחת מהסיבות לכך היא השפעותיו וביטוייו השונים של הדיכאון בין אדם לאדם. נוסף לכך פעמים רבות אדם הסובל מדיכאון יאובחן ביותר מסוג אחד של דיכאון ולעיתים בשילוב עם הפרעות נוספות.
אפשר לראות חלוקה אחת המאגדת את סוגי הדיכאון לארבע קבוצות שערכו צוות ׳בטיפולנט׳. חלוקה נוספת ומפורטת יותר ניתן לראות למשל באתר ׳מכון דרור׳. מאתרים נוספים ניתן לראות חלוקות שונות מאלו, מפורטות יותר או פחות. לעומת זאת, על-מנת לייצר ‘שפה אחידה’ ישנן הגדרות ברורות לאבחון הדיכאון לסוגיו המבוססת על ספר ההבחנות הפסיכיאטריות – ה DSM. דוגמא לכך ניתן לראות למשל באתר ׳רפואי׳.
החיסרון שלנו כהורים בחיפוש אחר סימנים מובהקים הוא שבהעדרם אנו נוטים להתעלם מסימני אזהרה מוקדמים.
דיכאון אצל ילדים ונוער מרחיב את עולם התוכן לסיכונים רבים ודאגות רבות ביחס להשפעת הדיכאון על התפתחותו הרגשית של הילד. כך למשל ניתן לראות באתר ׳מרכז שינדלר׳. דאגה מהשלכותיו של הדיכאון מפנה המון תשומת לב לחשיבותו של זיהוי הסימנים המוקדמים של הדיכאון וכמובן לטיפול מוקדם ככל שניתן.
נסכם במספר נקודות
- דיכאון קליני מאובחן על-פי ספר האבחנות DSM.
- אבחנה זו מבוססת על תסמינים התנהגותיים רצופים, בעלי פרק זמן מוגדר שהופעתם מסייעת להעניק להם הגדרה.
- אבחנות אלו מתבססות על סימנים קליניים מוחלטים וחסרים בסימנים המקדימים להופעת הדיכאון המוגדר.
- בשל כך חלק ניכר מהמקרים לא מקבלים מענה מותאם ומוקדם דיו היות ו״נופלים״ בין המושג דיכאון בשימוש היומיומי שלו ולבין האבחנה המתבססת על התסמינים הברורים.
- מכאן הצורך להותיר לגורמי המקצוע את האבחון ולנו ההורים את ההכרח לשים לב לסימני אזהרה מוקדמים.
סימני אזהרה מקדימים
הלכה למעשה אנו מחפשים שינוי מסוים שנמשך ביחס למצב מוכר באותו הנושא. למשל, נער עם תיאבון בריא וחיוניות רבה שבשבועיים האחרונים מתקשה לצאת מהמיטה וכמעט ואינו אוכל.
בשפת היומיום מקובל לתאר דיכאון כירידה בחיוניות המלווה בעצב ומועקה מתמשכים. מתוך כך ניתן להבין כיצד לגזור את הסימנים המקדימים. אצל ילדים קל יותר לראות זאת כירידה בחדוות החקירה והמשחקיות.
אנו מחפשים שינויים בתפקוד שעשויים להיראות בשני מישורים: האחד, ירידה בתפקודים חיוניים כגון: איכות שינה, קשב, תיאבון, משחקיות, עניין, חקרנות וכד’. השני, עליה בביטויי קושי וחרדה כגון: סף תסכול נמוך, כעס, התפרצויות זעם, התנגדות, הימנעות, עצבנות פיזית, עוררות פיזית ועוד…
הערה: בחרתי שלא לערוך כאן ״רשימת מכולת״ משום שהעיקרון בחשיבה הוא עיקר העניין. כל ילד, נער ואדם ובכל גיל שונים זה מזה והתסמינים אינדיבידואליים.
חשיבות זיהוי הסימנים המקדימים היא עיקר העניין והיא עשויה למנוע את הבשלתם לכדי דיכאון. אנשים עם דיכאון מדווחים פעמים רבות על עולם שטוח, אפקט רגשי שטוח, תחושת בדידות, חוסר עניין, קושי להחזיק את השגרה ועוד. אצל ילדים ונערים זה מעט מורכב יותר משום שלרוב הם לא יידעו לדווח על אלו. ההתבוננות בנושא אצל ילדים ונוער תהיה על התנהגותם.
לראות אותו
אחד מהמפתחות המשמעותיים ביותר להתמודדות עם דיכאון נמצא בידיים שלך!
זו אמת לאמיתה. אתם ההורים, המשפחה, המעטפת הקרובה והסביבה הרחבה. בידיכם לראות ולהתאים את סביבת הילד למקום בו הוא נמצא.
הנטייה הטבעית של רובנו מתקשה לקבל את הקושי של הילד שכמו יורד בסולם ההתפתחות אל צרכים מוקדמים יותר. עתה המקום ״להתנתק״ מתפיסת הילד בגילו הכרונולוגי ולהגיב אליו ביחס מותאם לגילו הרגשי.
כך מציג מאסלו בפירמידת הצרכים בצורה ברורה כשמסביר שאדם שנמצא במצוקה כמו יורד בסולם הצרכים אל צרכים בסיסיים ומוקדמים יותר. מבין צרכים אלו נמנים צרכי הגנה, צרכים פיזיים, אוכל, שינה מרובה, חום וכד׳. כמו היה הילד רך בשנים.
עקרונות פשוטים ליישום עם חשיבות מכרעת:
- ראו אותם – היו להם כמו פנס רואה ומאיר
- עטפו אותם – היו איתם יחד שלא יהיו לבד
- חבקו אותם – העצימו את המעטפת הפיזית
- שתפו אותם – כדי שידעו שמותר לדבר על זה
- הכילו אותם – אל תנסו לפתור או לתקן
היכולת של הורים להשפיע במקרים כאלו היא דרמטית וקובעת בצורה משמעותית. היכולת של ההורה לשמש כבמאי לסביתתו של הילד היא כלי פשוט ורב עוצמה לתמיכה מותאמת. אולם, לעיתים הורים זקוקים להנחיה ממוקדת יותר, במקרה כזה אל תהססו ופנו לגורם מקצועי.
