התקופה הזאת באמת כבר מבלבלת ומעטים מאתנו מצליחים להבין מה באמת מותר ומה אסור, ממ נכון ובטח שלא יודעים מה יהיה. אנחנו מדלגים משגרה לשגרה. שגרת סגר, שגרת חגים, שגרת שגרה… שוב אנחנו בדרך לאיזו שגרה הפעם זו ההיא, שהכרנו בעבר, החזרה למסגרות.
איך הילדים לא יהיו מבולבלים. הם הרי לומדים מאתנו, מקשיבים לנאמר, שומעים את חצי המילים שלנו והמציאות עבורם משתנה שוב ושוב. אצל חלקם הגדול כבר ניתן לראות סימנים של קושי ואף התנהגויות מעט מוזרות שהכרנו בעבר.
הורים מספרים על כל מיני התנהגויות שהחלו להופיע עם הזמן. מספרים על קושי מוגבר של הילד לסיים את המשחק או להתחיל משהו חדש. מספרים על קושי גובר מול תסכול וקשיים רבים להירדם לבד. חלקם מתארים תלותיות רבה, תינוקיות ועוד…
מה יש מאחורי ההתנהגות
חלקנו הגדול פשוט מקבל את ההתנהגויות השונות של הילד. חלק אחר שופט אותם, חוסם ולא מקבל. כשאנחנו נמצאים בלחץ, חרדה או עומס אנחנו פחות זמינים ופחות מצליחים לקבל את ההתנהגויות וכשאלו פתאום מועצמות ולא מוסברות אנחנו נהיים פחות ופחות סבלניים. אבל מה באמת הוא אומר לנו?
הקושי שלנו לקבל מתבטא פעמים רבות בשיפוטיות רבה כלפי התנהגותו. אנחנו כמו מודדים את התנהגותו ביחס ל״מה שצריך להיות״ – אבל אם נתבונן מבעד לשיפוטיות ונצליח להיכנס לנעליו נוכל לזהות שם סיבות טובות.
אם נתבונן דרך עיניו אולי נראה שהמציאות שהוא צופה בה היא מציאות לא עקבית ולא ברורה כפי שהיתה קודם. נגלה שהוא לא יכול להניח מה הולך להיות ולמה. נוכל להסיק מכך שהוא איבד את תחושת השליטה במתרחש ולכן שרוי בחרדה. ממש כמונו, רק עם פחות כלים להתמודד עם זה כפי שיש לנו.
זהו צורך רגשי המבקש מענה
לפעמים, במצבים של קושי משמעותי, אנחנו יכולים לראות התנהגויות שונות אצל הילדים שאנחנו מכירים מגילאים מוקדמים יותר. התנהגויות כאלו מספרות שייתכן וזו רגרסיה שהיא חזרה זמנית של הילד אל שלב מוקדם יותר בהתפתחות הקשור באותו הנושא. קל יותר להבין את הרגרסיה אם נתבונן בהתפתחות כאל שלבים בעלי מבנה ספירלי. בפוסטים נוספים הצגתי שלבים אלו כמשחק סולמות וחבלים. ממליץ להרחיב את הקריאה דרך קישור זה המפנה לעמוד המרכז פוסטים נוספים בנושא זה.
שוב הקישורים:
- לעמוד מרכז פוסטים בנושא רגרסיה לחץ כאן.
- להסבר שלבי ההתפתחות כספירלית לחץ כאן.
ברשתות החברתיות קל לפספס
הירשמו לבלוג שלי וקבלו במרוכז לתקופה
שנינו יחד על קו הזינוק
“את הבוקר הזה אני אקח לעצמי… אהיה שם בשבילו במעבר…” מספרת אמא כמו מסכמת שיחה בנינו. זה עניין של פניות, שנינו מסכימים. לא תמיד צריך לדעת מה נכון לעשות ומהו בדיוק אותו צורך רגשי שאליו “קפץ” הילד לבקר בדיוק עכשיו שעמוס וקשה לכולם. לעיתים התאמת הקצב מאפשרת את ה”יחד” והיכולת להתגבר על מכשול באותו הרגע נראה כל כך קשה.
יחד לגן בטוחים ושמחים
קצת כמו להתאים את מהירות הרכיבה יחד. להאט את הקצב שלנו אל הקצב שלו. לקבל את הצורך שלו ולהוות עבורו ביטחון. שירגיש שאנו עבורו כבסיס מבטחים. כך שירגיש שהצורך שלו מתקבל, שיש לו לאן לשוב ועל מי להישען. כשהצורך הרגשי יקבל את המענה הוא ירפה לבד ובאופן טבעי הוא יסתקרן וירוץ אל השגרה המוכרת לו, ובשמחה.
