Share
וויסות רגשי הוא מושג שחוזר פעמים רבות בשיח ומקצועי והחינוכי. במציאות מורכבת המושג הזה מקבל משמעות גדולה יותר. איך התבוננות במציאות כסיפור יכולה לעזור לשמור על וויסות תקין ולסייע בהתמודדות עם המציאות הזו ובכלל…
״אוף, נשבר לי! אני נכנעת.״ אומרת ח’ אמא לשני ילדים בשיחת טלפון לפני כמה ימים, אי אפשר שלא להבחין בחוסר האונים שבקולה. ״בהתחלה, נראה שהוא נהנה. אחרי יומיים כבר כל החדר הפוך. כל החדר מלא משחקים, חומרי יצירה על הרצפה. לא נשאר דבר אחד שהוא לא ניסה, אבל שום דבר לא מעניין אותו. הוא בא אלי כל דקה ואומר שמשעמם לו. הוא צודק, גם אני כבר מטפסת על הקירות. משעמם.״ איך את מגיבה לטענות השעמום שלו? ״אני מציעה לו רעיונות, עושה אתו דברים. רק כשאני אתו הוא מצליח להתעניין….
כשהמציאות מורכבת קשה לי לווסת
המושגים “וויסות” ו”וויסות רגשי” מופעים לעיתים קרובות בטיפול רגשי ובשפה המקצועית והחינוכית.. במקרים רבים הם מתארים סימנים שאותם ניתן לראות בהתנהגויות של הילד בעיקר ביחס לשתי מיומנויות מרכזיות: האחת, יכולתו לשהות בדבר אחד ולאורך זמן – לחקור. השנייה: יכולתו לבצע מעברים בין דבר לדבר (בין מציאות למציאות). כשהמעבר כולל את הפרידה מהדבר הראשון ואת מידת הבחירה שלו במפגש עם הדבר השני.
הוויסות והמעברים הם לא עניין של מה בכך, ילדים רבים מתקשים בהם יום אחר יום, בדקה אחר דקה. המעבר בין משחק למשחק או בין החצר בגן לבין המפגש עם הגננת ושאר הילדים בתוך הגן, בין המשחק עם חברים למקלחת – כל אלה מתבססים על אותן מיומנויות.
אבל מה קורה כשהמציאות נהיית מורכבת יותר? כשהמציאות של הילד מוצפת בעומס הפרטים? או אולי חודרים אליה תכנים נוספים, זרים ומאיימים? מה קורה כשהסביבה עמוסה כי כולם סגורים בתוך הבית? אולי המעברים אותם הילד נדרש לבצע הופכים מהירים מידי ועמוסים מידי?
ככל שהמציאות עמוסה יותר – כך תחושת חוסר השליטה גדלה, הביטחון העצמי מתערער ומתרחשת והצפה של התנהגויות שמאפיינות חרדה.
הירשם/י לניוזלטר שלא תפספס/י
וקבל/י אחת לתקופה מייל מרכז ומעודכן
עם סיפור קצר קל לי יותר להפריד
סדר קבוע ובהירות משרים על כולנו, רוגע וביטחון. תפיסת המציאות כבעלת שלושה חלקים עשויה לעזור לנו ההורים, לילד ולמשפחה.
כל דבר, בין אם סיפור, מצב או משחק, מורכב משלושה חלקים: התחלה, אמצע וסוף. אנו מגדירים את החלקים ומבהירים כל חלק בהתאם ליכולתנו. לפעוט נבהיר כל חלק לעצמו, בצורה מקוטעת וברורה: ״עכשיו נלך לישון!״ ונסייע לו בטקס הכנה אל המעבר: ״הנה… הולכים לאמבטיה… עכשיו שיר ואז – הולכים לי…שון… לילה טוב מתוק״. לילד נאמר: ״עוד חמש דקות נכבה את הטלוויזיה ואתה הולך להתקלח. כשתסיים, נשב לאכול״. מבהירים לו את החלקים השונים – אבל בקצרה.
הפתיח של הסיפור הוא החלק בו אנו בוחרים, צופים קדימה ומהרהרים, החלק בו אנחנו מתכוננים אל המציאות הבאה. זה למשל החלק בו הילד מביט בשולחן האוכל וחושב בינו לבין עצמו האם הוא רעב, איך ומה יאכל.
מרכז הסיפור יהיה החלק בו יושבים סביב השולחן. בוחרים, מארגנים את הצלחת ואוכלים. זהו הסיפור. כאן אולי נרחיב, אולי נשוחח, אולי נצחק יחד, אולי נאכל את כל מה שאנחנו אוהבים… כאן המקום לביטוי.
סגירת הסיפור תיהיה סוף הארוחה, כשכל בני המשפחה סיימו לאכול. זה החלק שבו הילד יכול להביט בשולחן ובאוכל, להרגיש את עצמו ולאמוד את מידת הסיפוק שלו.
החלקים הללו ברורים, מגדירים, ומאפשרים לילד לחלק את המציאות בצורה מובנת ונעכלת (מבחינה רגשית).
אפשר לחלק את היום לחלקים
כשהביטחון מופר מסיבה כלשהי, והסיפור מתמלא בעומס תכנים, או עובר בין עוד ועוד סיפורים – עלינו לעזור לילד להפריד ביניהם ולחלק את המציאות לסיפורים קצרים. עם דגש על חלוקת כל סיפור להתחלה, אמצע וסוף. החלוקה הזו תעזור לילד להבין מה עומד לקרות ותחזק את חוויית השליטה והביטחון העצמי. כך הוא יהיה פנוי יותר לשהות ולחקור את הדבר/משחק שבחר.
כשהמציאות מורכבת, במיוחד כמו בימים אלה, תפקידנו כהורים להגן עוד יותר על ״במת הסיפור״.
קטעו את היום לסיפורים קצרים ובכל סיפור הקפידו על:
- התחלה נקייה ומרווחת – הילד לא יכול לבחור מתוך בלגן בדיוק כמו שאנו המבוגרים מתקשים למצוא את עצמנו בשעה שאנו עמוסים.
- הקפידו לשאול האם ואיך הוא בחר – נסו לאמת אותו ולראות שבחר מתוך כוונה ולא מתוך רצף ארוך של סיפורים שלא הסתיימו לו.
- אפשרו לו מרחב לסיפור (כמו בהצגה) – היו עבורו קהל, התבוננו אך אל תגידו דבר. היו שם עבורו שידע שיכול הוא בבטחה ליהנות בדרך שלו.
- הגנו על הסיפור שלא יחדור אליו סיפור אחר – וודאו שיש לו מרחב בעל גבולות ברורים. שמרו עליהם ותאמרו: אם בחרת לשחק בזה, הישאר עתה בזה…
- סייעו לו לייצר סוף ברור לסיפור – צפו אתו על הבמה, התעניינו במתרחש וחזקו את שעשה. התעניינו איך מרגיש ביחס לתוצאה
- עתה, אוספים את הכול ומארגנים את הבמה לסיפור הבא.
הורים רבים טועים בחלק זה ואוספים עבור הילדים את המשחקים. הילד צריך לאסוף את הכל – זה מרכיב חשוב והכחי להתפתחותו. ניתן לסייע לו אך פעולת האיסוף חשובה והכרחית.
** כלים נוספים להתמודדות עם ארגון היום ניתן לקרוא בפוסט על “איך לסייע לילד שהשגרה נשברת“.
לאחר שניסתה ח’, התקשרה אלי וספרה: “רציתי להרוג אותך…” היא אומרת לי. אני צוחק…. “אחרי פעמיים הוא פשוט נרגע…” נכון, זה לא תמיד מצליח וגם לילד לוקח זמן להבין איך לספר סיפור (איך לשחק, איך לבחור ואיך לעבור מדבר לדבר… אבל כששומרים על סגירה והילד מארגן לעצמו את הבמה, מתאפשרת בחירה שונה ואיתה יתפתחו גם עניין וחקירה. נסו…