כל רציתי ילד שיהיה כמוני – איך העבר של אבא משפיע על התפתחות הילד זהו פוסט העוסק ב’העברה בין דורית‘ של אבא כלפי הילד.
נפגשים במשחק כדור סל של הילדים. מתיישבים והמשחק מתחיל. ברקע שומעים כל הזמן מישהו צועק ונותן הוראות ישירות. בהתחלה חשבנו שזה המאמן. אבל אז הוא קם, רוכן ונשען על המעקה ונראה כאילו תיכף הוא קופץ, מחליף אותו ומתחיל לנהל את קבוצה בעצמו. הוא נראה כמו מי שלא יכול לשאת את העובדה שהילד שלו פשוט לא משחק טוב.
הירשם/י לניוזלטר שלא תפספס/י
וקבל/י אחת לתקופה מייל מרכז ומעודכן
לא בהכרח טראומה
חיותה קפלן ומוריה עמית טל כתבו ב”רוחות הרפאים של אבא” על האופן שבו אירועי חיים שונים מעברו של האב מתערבים בתגובות שלו לילדים ומשפיעים על ההתפתחות שלהם. המאמר של קפלן מציג לדוגמא חוויות מהצבא כי באקדמיה נהוג להשתמש בתיאורי קיצון על-מנת לחדד את האמירה. אבל חשוב לזכור שיש אירועי חיים רבים שמאד משפיעים על ההתגובות שלנו לילדים – ושאינם בהכרח “טראומות”. אלו יכולים להיות אותם זיכרונות פחות נעימים של כישלונות ושל תחומים בהם אולי היינו רוצים להיות מוצלחים, אבל נאלצנו להתמודד עם ה”פחות טוב” שבנו.
האם משמעותי יותר אצל האבא?
האם דווקא אצל האב יש אירועי חיים משמעותיים או זיכרונות של חסר מימוש יותר מאשר אצל האם? כמובן שלא. אבל אולי דווקא אופי תפיסת האירועים אצל הגבר עושה את ההבדל. הגבר (הזכר) מאופיין (בהכללה כמובן) בחשיבה לוגית וליניארית. כך שאצלו הקשר בין סיבה לתוצאה חשוב יותר. מכאן יכול להיות שחוויית החוסר כפי שזכורה תהיה משמעותית יותר אצל האב מאשר אצל האם. את ההבדל בין האב לאם (זכר לנקבה) אפשר לראות כבר באופי המשחק החברתי שמתפתח בגיל 3-4. בהכללה ניתן לראות הבדלים בין משחק בנים למשחק בנות. להבדלים אלו סיבות שונות ולא מעט הסתייגויות מחקריות. יחד עם זאת, אם נניח את הסיבות להבדלים אלו בצד נוכל לראות הבדלים באופי המשחק ובעיקר בצורת המשחק בתוכו ביחס למגדר. הבנים יחפשו משחק הישגי, בעל חוקיות ותוצאה ואילו הבנות יחפשו יותר משחק עם תוכן ודינמיקה. אצלן, התוצאה פחות חשוב מהמשחק עצמו. אצל הבנים, ואחר כך הגברים המשחק מכוון להישג – לתוצאה.
**הבהרה: ההבדל המגדרי המוצג כאן כמובן אינו מוחלט ובהכרח חוטא בהכללה. ייתכן והתשובה לכך נמצאת בהגדרה ל”זכר” ו”נקבה” ובהתבסס על ההנחה שבכל אחד מאיתנו קיימים שניהם אך היחס בניהם שונה.
חשוב יותר - יתבטא יותר
התגובה שלנו לחוויה מסוימת של הילד מושפעת מחוויה דומה שחווינו כשהיינו ילדים. כשהילד נתקל בקושי – יכול להתעורר בנו זיכרון של קושי דומה מילדותנו. אין הבדל בין אימא לאבא במשמעות של אירועי החיים וזיכרונות . למרות זאת, יכול להיות שהמוכוונות להישגים אצל הגבר נותנת להם משקל גדול יותר, ועשויה להקשות עליו להתאים את תגובותיו בצורה מידתית לקושי של הילד. הפער בין התגובה של האב לבין קושי והצורך של הילד נוצר כשהאב מגיב למעשה כלפי עצמו.
כל כך רציתי שיהיה כמוני
אבות משתפים שהם כל כך רצו ילד שיהיה כמוהם. אולי רצו באותה המידה ילד שלא יתקשה במקום שבו הם כן התקשו? אולי אפשר לומר שרצו ילד שיצליח ואולי אפילו ישלים את המקומות שבהם הם לא הצליחו? אני יושב על הספסל ומביט באב שצועק על הילד שלו ובראש שלי מחליף בין המילים. המילה “אתה” הופכת למילה “אני” – ומתקבלת תמונה שונה: “אני” לא מצליח לזוז… “זוז כבר” “אני” לא מסוגל לקלוע… “אני כל כך מאכזב…”
