אחרי הסגר והגבלות השונות, ברגע שרק מתאפשר לנו, רובנו כבר עולים בחזרה על המסלול המהיר של החיים וחוזרים אל המרוץ. לפעמים אנחנו שוכחים לעצור לרגע ולהסתכל לאחור. אנחנו זוכרים בעיקר את הזיכרונות הקיצוניים, הדרמטיים והקשים. אבל אם נעצור להתבונן נוכל לראות גם לא מעט דברים טובים בתקופה שחלפה?
בדומה לנו – גם הילד כשהוא עובר ממשחק למשחק נראה לפעמים שהוא לא מספיק ליהנות. הוא לא באמת משחק, הוא עובר מדבר לדבר ולא מצליח להגיע לסיפוק. זהו ביטוי של חרדה. בסיפור של ה”גדולים”, כשקשה לנו _ההורים), אנחנו עוברים מהר אל הדבר הבא – והזיכרון שנותר אתנו לא פעם הוא חוויית השחיקה.
הירשם/י לניוזלטר שלא תפספס/י
וקבל/י אחת לתקופה מייל מרכז ומעודכן
רפלקציה – כדי שנוכל ללמוד
רפלקציה היא כמו ראי, כמו הד. היא מאפשרת לנו להתבונן בעצמנו וללמוד. באופן טבעי אנו עושים בה שימוש כשאנו מהרהרים בעצמנו וחושבים על האופן שבו פעלנו בשבועות האחרונים בהם עברנו חוויה ייחודית ושונה. ה”יחד” המצומצם בתא משפחתי הופרד לגמרי מהסביבה הרחבה, זו שמציעה אין ספור גירויים. כדי ללמוד על עצמנו ועל דרכי הפעולה שלנו בתקופה שעברה אפשר לקחת רגע זמן, לקטוע את הרצף (כמו גם את הסיפור) לחשוב ולשאול.
נו… הייתי טוב?
אין כאן “טוב” או “לא טוב” אך יש כאן הזדמנות של ממש לשאול וללמוד כיצד לשפר:
- שאלות ביחס לעצמי: איך הרגשתי? איך לדעתי תפקדתי? מה פעל ומה פחות? מה הרווחתי ומה אני לוקח? מה אני מאחל לעצמי לשפר אם נדרש לחזור שוב למצב כזה…
- שאלות ביחס להורות ולשיתוף הפעולה: איך תפקדנו? איך היה שיתוף פעולה? אלו חלקים התחזקו בנו ואלו נחלשו? מה אני מאחל לעצמי לשפר בזוגיות שלי במקרה שנדרש לחזור שוב לתפקד במצב כזה…
- שאלות ביחס לתא המשפחתי: איך תפקד התא המשפחתי? אלו חלקים גיליתי שלא ידעתי שקיימים? אלו חלקים התחזקו ואלו נחלשו? על-מה כדאי שאשים לב על-מנת לחזק?
ומה הילד היה אומר על זה… ?
בטיפול רגשי עושים שימוש לא פעם ב”כניסה” אל תוך דמותו של האחר (הילד במקרה שלנו), בוחנים את המציאות דרך עיניו ובוחנים: איך הוא רואה את המציאות? איך היה עונה על אותן השאלות?
האם הרגשתי בטוח בבית? האם הרגשתי שאני יודע מה עומד לקרות? האם נותרה בי התחושה שיש לי על מי לסמוך? מה גיליתי בעצמי?
