לאחר מספר ימים של מתח, חרדה ועוררות גובהה בטח שמתם לב להתנהגויות מסוימות שאתם מכירים, אך מתבטאות בעוצמה חזקה יותר מבדרך כלל. למשל אנשים מופנמים נוטים להסתגר יותר, הגירויים החיצוניים עשויים ליצור בהם תסכול רב. אנשים שרגילים למידה רבה של שליטה בחייהם הופכים עצבניים יותר, עבורם כל שינוי נוסף מהווה סיכון ממשי להתדרדרות. אנשים רגישים הופכים מוצפים, ממש כמו ספל מלא שכל טיפה נוספת כבר נשפכת ממנו החוצה.
לשינויים קיצוניים הנגרמים מהסביבה, יש השפעה חיצונית עלינו. שינויים ללא בחירה פעילה שלנו משפיעים עלינו מאוד ובפרט האם קשורים הם לצורכי הביטחון הבסיסיים שלנו. בנוסף אי-וודאות הוא ללא ספק אחד מהאויב הגדולים ביותר עבור צורכי הביטחון שלנו.
ככל שהזמן עובר נוצרת שגרה בתוך מציאות השינוי. לאט אנו מצליחים להרפות ולהתאזן בתוכה, עד שהמציאות היא לא עוד שינוי, אלא שגרה חדשה. לעומת זאת אם מצב זה נמשך לתקופה ואינו מצליח להתייצב אנו עשויים להגיב בצורות שונות. למשל, בייאוש המבטא את חוסר האונים או ברמות גבוהות של שליטה ואף תוקפנות.
טבעי שהילד יבטא שהעולם לא ברור
הילדים מגיבים בצורה דומה ללחץ מתמשך ומבטאים זאת בהקצנה של המאפיינים הייחודיים של כל ילד וילד. אפשר לראות זאת כווליום גבוה יותר של מאפייני האישיות שלהם. הילדים המתוחים עשויים להביע רגשות חזקים של עצב ותסכול ובכי. ילדים רגישים מתקשים להשתלב ולשחק ונמנעים מקשר, ילדים שזקוקים לסדר עשויים ליזום התנהגויות מניפולטיביות ולבטא שליטה רבה בסביבה, על-מנת לנסות לשמור על ה״סדר״ ועשויים לבטא את חוסר הסדר אפילו באלימות.
טבעי לגמרי שילד יבטא קושי אל מול המציאות שאיננה ברורה. קושי משינויים שאין לו הסבר עבורם, משיבושים ביסודות השגרה הבטוחה שהוא מכיר, ממתח של ההורים שהוא לא מבין, משינויים במקום מגורים ועוד.
דמיינו לרגע אלו פעולות הייתם עורכים אם הייתם מחליטים בשגרה רגילה לשנות מקום מגורים. למשל כמה הכנה מראש אתם הייתם יוצרים. אלו פעולות תיווך והסברים על הסיבות להחלטה לעבור. כמה מקום הייתם נותנים לביטויי קושי שהילד יבטא ביחס למעבר. איך הייתם מאפשרים לרגשות שלו מקום…
למרות כל אלו לזכותם של הילדים עומד ייתרון גדול מאוד ביחס למבוגרים, ייתרון שעוזר לנו מאוד ברגעים כאלה. בשונה מהמבוגרים, הילדים מחוברים יותר להווה ופחות לעבר ולעתיד. חשיבתם מיידית ומכוונת ל׳כאן ועכשיו׳ ולכן היכולת שלנו לארגן להם ״עולם מסודר״ קלה יותר משאנו נוטים לחשוב. הם יודעים שחלו שינויים, ואולי מבטאים געגועים לשגרה – אבל הם יסתגלו בקלות לשגרה החדשה אם נתמיד בה ונבנה אותה בצורה נכונה.
לאפשר מרחב מוגן לביטוי רגשי
ניתן לסכם את דרכי הפעולה בשתי פעולות מקבילות: האחת, לאפשר ביטוי מוגן לקולות הפנימיים שזועקים עכשיו חזק יותר, והשנייה לסגל שגרה חדשה.
איך לאפשר מרחב מוגן לביטוי רגשי
- להבין שזהו צורך – בשונה מהנטייה הטבעית שלנו לראות בביטויים אלו כמשהו שלילי – כרגע הם ביטוי של צורך טבעי לגמרי. אנחנו צריכים להכיר בו ולתת לו מקום.
- פורקן והתפרקות – הביטוי הוא פורקן של מתח, לפעמים זוהי גם התפרקות. חשוב לסייע לילד ולתת מרחב לפורקן אך גם לשמור עליו מהתפרקות.
- עידון וויסות – אם יצרנו מרחב מוגן ואפשרנו בתוכו פורקן של ביטוי רגשי, סייענו לילד לעדן ולרכוש חזרה מיומנויות של וויסות.
איך לסגל שגרה חדשה
- זמינות – כמו בכל תהליך הסתגלות לשינוי והבנייה של שגרה חדשה אנו חייבים להגביר את הזמינות שלנו עבור הילד ועבור הצרכים שעליהם הוא מדווח.
- עקביות –תחושת הביטחון נשענת על ההנחה שאנו שולטים במצב ויודעים מה עומד להתרחש. עלינו לסייע לילד לרכוש את הבטחון דרך מבנה יום סדור, ברור וחזרתי.
- חלוקה היממה למקטעים – אחת השיטות היא יצירת חלוקה של היום למקטעים ברורים. כך הילד יודע שגם אם קשה לו בעוד שעתיים יהיה משהו אחר…
- הבדלת מקטע בטקס – הילד יוכל להבחין ולהבדיל בקלות בין מקטע למקטע אם המעבר ביניהם נעשה בצורה מובחנת וברורה: כשברור איפה נגמר החלק הקודם ואיפה מתחיל החלק הבא. נוח לעשות זאת בצורה של טקס.
פוסטים נוספים בנושא שגרה וויסות נכתבו בזמן הקורונה תחת קטגורית משבר.
