פתאום החלו להופיע שינויים קלים בהתנהגות. לא משהו גרנדיוזי פשוט דברים מסוימים קיבלו הדגשה. החיוך קצת ירד, הילד יותר מהרהר וחולמני, מעסיק את עצמו זמן ממושך מהרגיל, שוכח דברים אחרים ועוד. משהו בהתנהגות שלו השתנה, לקח לנו זמן לשם לב אבל, אפשר היה להניח שמשהו עובר עליו…
כששאלנו אותו הוא אמר ״הכל בסדר״, בפעם השנייה אמר ״אני מעדיף לא לדבר על זה…״. כשהחלטנו שאנחנו לא מוותרים ויוצרים מרחב מוגדר ובטוח לשיח הוא פשוט התחיל לבכות ואמר ״עד עכשיו הצלחתי להחזיק את זה אבל עכשיו הוא לא מצליח לשמור את זה בפנים״. בבית שהתארח ראה בטלוויזיה כל מיני דברים, החברים ספרו על תינוקות ש… את השאר הדימיון השלים בקלות וביצירתיות.
הילד מלקט ואורז בעזרת הדמיון
באופן טבעי הילדים עסוקים כל היום בליקוט מידע ואריזתו לכדי משמעות. זה התפקיד שלהם – ככה הם לומדים. התפקיד שלנו הוא לוודא שהמשמעות נכונה ומותאמת, כך גם במציאות מורכבת וקשה.
מלקט מידע ללא הפסקה
התכנים החשופים בטלפונים הניידים, הקדשות של שירים ברדיו, האזעקה שחדרה את השיר בשידור, הכתוביות על המסך באדום, הסיפורים בין הילדים… כל אלה – הם מידע רב. הילד מלקט ואורז לכדי משמעות, הדמיון מוסיף את החלקים החסרים, החלקים ה״חסרים״ שלא מובנים לו. הבעיה היא שהדמיון יצירתי מאוד ולנו אין יכולת לדעת מה הילד מוסיף בעזרתו לפיסות התכנים ואיזו משמעות הוא מעניק להם.
לתמוך במרחב בטוח
עלינו לשם לב לשינויים קלים בהתנהגות הילד ולזהות סימנים קטנים שהוא לא מצליח להסתיר. לרוב הוא לא יבחר לשתף. הוא יעדיף לנסות לבלוע את התחושות והרגשות פנימה בתוכו. הדיבור על נושאים קשים מציפים אותו ולא נעימים לו, טבעי שינסה להימנע מלדבר עליהם. אבל בתוכו הוא עשוי להתמלא מעבר ליכולתו להכיל, ואז הוא כמו פצצה מתקתקת. אין לו את הכלים להתמודד עם התכנים הרבים שהוא נחשף אליהם. ובעיקר לאלו שמציפים בצורה לא מפוקחת בטלפונים, מספיק שכל ילד משתף במשהו אחד שראה או שמע ומעביר את המידע כפי שהוא עיבד בעזרת הדמיון המפותח. זה עשוי להיות הרסני עבורם! אנו צריכים לסייע להם: להעניק להם סביבה מוגנת, לסייע בשמירה על הגבולות כדי לאפשר הרגשת שליטה מסוימת המסייעת ביצירת תחושת מוגנות וביטחון. עלינו לסייע להם בעיצוב שגרה ברורה שבתוכה יהיה לילדים קל יותר לשמור על וויסות.
לארוז משמעות מותאמת
הדברים שעלינו ההורים לעשות כבר מוכרים בצורה טובה – פשוט צריך להתעורר ולעשות!
- לבנות שגרה למציאות, גם אם היא מציאות זמנית
- לחלק את היום לחלקים ברורים ומובחנים, שיוכל להתמודד עם חלקים קטנים יותר
- להפחית את רעשי הרקע שיוצקים בהם פיסות של תכנים לא מותאמים. כבו את הטלוויזיה
לשוחח עם הילדים
הנחת הבסיס שלנו צריכה להיות שהילדים נחשפים לתכנים. מכאן שהם עסוקים בליקוט המידע ועליהם לקבל משמעות בצורה מותאמת לגיל. אפשרו להם לשתף אתכם, גלו התעניינות ועזרו להם להבין שאתם מסוגלים להקשיב.
- על תבטלו את התכנים ששמעו – הקשיבו להם.
- סייעו להם להבין מה מהדברים נכון ומה לא – אמתו להם.
- הם יודעים שקרה משהו נורא, אל תבלפו אותם. אל תפרטו אבל הסכימו איתם.
- סייעו להם לזכור שהם בסביבה מוגנת וחזרו שוב ושוב על כל מה שיש להם במוגנות, בקרבה וביחד.
- הם ישאלו את אלו במוקדם ובמאוחר: אם אין לכם מספיק כלים לדעת כיצד לשוחח בצורה מותאמת – בררו אותם (רשימת קישורים מצורפת בתחתית הפוסט).
אתם עשויים להיות מופתעים
בהתפתחות של פחדים, חרדות וטראומות יש משמעות גדולה מאוד לזמן. אתם תופתעו לגלות כמה כוח יש לשיחה קצרה בעת הנכונה ובצורה מותאמת. שיחה שיכולה להיות משמעותית ביותר ליכולת של הילד להתמודד.